יצאתם גדולים! מי היה מאמין ששנה וחודש יחלפו להם ביעף והנה
אנו עומדים נרגשים יחד אתכם בסיום הקורס.
במחצית הראשונה של הקורס, שלב הבסיסי, עמדתם במבחני גוף ונפש
קשים מאוד. אבל, גם אנחנו עברנו טירונות מתמשכת: לא שומעים, לא רואים, לא יודעים
מה קורה ורק סופרים עוד יום ועוד יום עד יום שישי.
אתם עם הסדר השבועי שלכם: מסדרים, ריצות, מסעות, לימודים
מאבקים קשים בזמן השיעורים בעייפות הגדולה (ומי שתריסיו נסגרו יוצא לסיבוב ריצה
קצר מסביב לבסיס- מסע התעוררות).
ואנחנו עם שלנו: עסוקים בענייני היום יום , מעבירים עוד יום
ועוד יום בציפייה לטלפון של יום שישי. מתכוננים ומתייצבים בשער הבסיס
ל"שבת ביקור הורים". עושים
"שלפ" עם הסלים, הסירים, העוגות, הקפה וכל מה
שהדעת יכולה להעלות כדי לפנק אתכם ולתת לכם תחושה של בית.
ובגינה הקטנה הפכנו כולנו למשפחה גדולה. בחנוכה הדלקנו נרות
ואכלנו סופגניות ומטעמים שיכלו להספיק בשקט לקורס נוסף. את פורים חגגנו אומנם בלי
תחפושות, אבל עם שירים (לא תשכחו לי). וכך עברנו קיץ, סתו,
חורף ואביב בגינתכם הקטנה והמטופחת. אוכלים, משוחחים, נהנים מכם וקושרים קשרים
בינינו.
אי אפשר שלא להזכיר את "סדרת הים" בקיץ הקודם. אין
לי מושג מה עברתם שם, אך אני שונאת חורף מושבעת, "עברתי בקלות" את הסדרה
בקיץ. אתם אחרי הסדרה הזאת ידעתם כנראה, שליכולות האנושיות אין גבול.
ובין לבין הסתיים הבסיסי ועברתם ללימודים העינויים. יום יום והרבה שעות. עשיתם את הבחירות המקצועיות שלכם, התמקצעתם
וכחוט השני לאורך כל הזמן- בחנים, מבחנים, ועדות והסמכות.
ואנו ההורים- מלווים אתכם בכל השלבים בהרבה אהבה. אנו סומכים על מפקדיכם ויודעים שאתם זוכים ליחס
הוגן ומכבד. אין חוכמות כשיש בעיות בריאות ושומרים עליכם כעל יהלומים יקרים. ולא
לחינם! אתם הנבחרים! כל אחד מכם הוא אדם אחראי לעילא ולעילא, בעל יכולת לעמוד
במצבי לחץ , עם תקשורת בין אישית טובה ובעל יכולות קונגטיביות
ומנטליות גבוהות ביותר.
אנו ההורים גאים בכם מאוד על הדרך הארוכה שעשיתם עד הלום ועל
מה שאתם לוקחים על עצמכם בהמשך. ועל אף שפעולותיכם עלומות ואני מניחה שלעיתים גם
רחוקות אומר שבשבילנו ההורים אין מקום שהוא רחוק מדי, כי אתם תמיד בלבנו ובמחשבותינו.
אמא של צוקי (יובל)