בדרך לאזכרה

    מרדכי אבן-חן

 

 

דומם עליתי לאוטובוס

ארשת עצבות על פני

זוג הורים שכולים

מצטרפים אלינו

אך להם יש דמעות בעיניים

 

דור שלא ידע את יוסף

חיילים צעירים שהולכים

כי אמרו להם ללכת

ולא על מנת לבכות חברים,

אחים לנשק

 

יושבים וצוחקים

מספרים בדיחות

כאילו דבר לא קרה

אך להם יש דמעות בעיניים.

 

הורים שכולים

זוג, שהיגון חרט

עמוק בפניהם

מחייכים לעומת חיילים צעירים

ולהם דמעות בעיניים

 

יושבים ומדברים

אולי על בנם שאיננו עוד

איש לא מנחמם

איש לא מדבר עמם

כי להם יש דמעות בעיניים