עת גל כיסה עברי פי שאול,
נחשול סחפנו בין אלמוג וסנפיר
ובחשכת מעמקים
מצאנו מנוחתנו.
שאננים ורעננים היינו כולם.
נשבענו איש לרעהו:
אמרנו כולם בעד אחד-
ובאחד חיי כולנו.
ורק בנו האשם!
מיום ליום הים מֻמְלח
עוד ועוד מדמעותיך אימי.
אופל המעמקים משחיר
מדם לִבְּךָ השותת - אבי.
השנים חולפות
וזכרנו מתעמעם.
אומרים כי כדור הארץ מתחמם
אך דעו,
כאן במעמקים
הקור רק הולך ומתעצם.
שמעתי את אניות הדייג
חולפות מעל ראשינו
הלוך ושוב
ורשתותיהן עלו ריקות.
הן תדע בני-
כי יבוא היום
והדייג הזקן ישוב לביתו
וברשתו דג זהב
ובבטנו אוצר פז.
האין אלו נכדינו
האוחזים איתן במשוטים?
הן תדעו כי לִבְּכֶם וחַבְרוּתיכם
חזקים הם ממעטפת הפלדה,
והאדם לעולם ישלוט במכונה.
לא חכמתכם ותבונתכם הרבה
יעמדו לכם בשעת מבחן,
גם אם תשננו היטב חוקיכם
תעמדו ריקם ביום הדין.
חתור באומץ ילדי הקט
עד הגיעך לחוף מבטחים.
אט לך, אל תיחפז,
הן חפצתי עד מאוד לפגשך
אי שם גבוה גבוה
בִּמְרום שמיים
ולא במעמקי ים.