הצוללת דקר נרכשה על ידי ישראל בשנת 1965 מהצי הבריטי ביחד עם אחותה הצוללת לוייתן. הצוללת נבנתה במספנות הוד מלכותו בדוונפורט והושקה במהלך מלחמת העולם השניה  כאה"מ טוטם ב-28 לספטמבר 1943. במהלך שנות ה-50 עברה הצוללת שיפוץ יסודי ושינוי מבני. 4 מטרים הוספו לגוף הלחץ, תותח הסיפון הוסר, 2 מנועי חשמל נוספים הוכנסו לצוללת, המבנה החיצוני שונה והגשר עוצב ונבנה מחדש.

הקש/י על התמונות הקטנות להגדלה

הטוטם לאחר השיפוץ בשנות ה-50

הטוטם בתקופת מלחמת העולם השניה

ב-10 לנובמבר 1967 הונף נס השירות הפעיל של חיל הים  הישראלי על הצוללת. היה זה בתום תקופת שיפוץ וחידוש ארוכה שנעשתה במספנות פורטסמות. שם הצוללת הוסב לאח"י דקר ולמפקדה התמנה רב-סרן יעקב רענן. מיד לאחר טקס הנפת נס השירות הפעיל, יצאה הדקר לסקוטלנד, לצורך אימונים ונסויי צלילה וים.

צוללת מחליפה בעלים. דגל בריטניה מורד מחרטום הדקר ודגל ישראל מונף

למרות שעל סמלה של הדקר מופיע דג החרב, הרי שלשם "דקר" אין ולא כלום עם דג זה. הדקר הינו דג ים טורף בעל שיניים חזקות, גופו פחוס בצדדיו, בקצה סנפיריו ומכסה זימיו קוצים חזקים. הוא ידוע יותר בשמו העממי "לוקוס", או "מלך הים" בפי הדייגים.

הדקר שהתה בסקוטלנד כחודשיים. במהלך אותה תקופה,תחת עינם הבוחנת של מומחי הצי המלכותי וחיל הים הישראלי היא עברה את ניסויי הצלילה והים בהצלחה. לקראת סופה של שנת 1967 שבה הדקר לפורטסמות כדי להשלים את הכנותיה למסע הארוך הביתה

בתום טקס הנפת נס השירות הפעיל, עולים אנשי הצוות לצוללת בדרכם לסקוטלנד

ב-9 לינואר 1968 סיימה הדקר את משימותיה בבריטניה ועמדה להרים את העוגן ולהפליג ארצה. ביום הפלגתה נערך טקס קצר נוסף. צוללת נוספת הועברה לידי חיל הים. היתה זו אה"מ טרנצ'ן שהפכה להיות אח"י דולפין ונמסרה לידי חיל הים באותו היום. לאחר טקס קצר, ביום חורפי מעונן ומושלג, ניתקה הצוללת דקר מרציף הדלק בבסיס הצוללות בפורטסמות ויצאה למסעה הגורלי לישראל

9 לינואר 1968 - התמונות האחרונות של הדקר

לאחר הטקס הצוותים חוזרים לצוללות, על סיפון הדולפין עדיין נמצאים אנשי הצוות הבריטי

דקר קיצונית משמאל, דולפין באמצע וצוללת בריטית נוספת קשורה לרציף

שני דגלי ישראל מונפים בבוקר חורפי על חרטומי הצוללות דקר ודולפין

התמונה הידועה האחרונה של הדקר. בתנועה איטית לאחור היא מתרחקת מבסיס הצוללות בפורטסמות

6 יומיים לאחר מכן, בבוקר ה-15 לינואר 1968 נכנסה הדקר לנמל גיברטלר. בחצות של אותו הלילה מפליגה הדקר מגיברלטר. זאת היתה הפעם האחרונה שהדקר ואנשי צוותה נראו בחיים

יעקב רענן, יחזקאל מזרחי וסגן מיקי הר-אבן. תמונה שצולמה בחדר מפקד הדקר, כנראה ביום ההפלגה ארצה. לסיפור התמונה

על גשר הדקר. משמאל: רב"ט דוד ינאי, רס"ן אברהם "בומי" ברקאי, סגן המפקד- סגן סנפיר ראובן- סרן רן שמעון קצין המכונה- וסרן שלמה אופק "צ'ופ" קצין החשמל. מאחור חוגר לא מזוהה

במשך תשעה ימים המשיכה הדקר את מסעה מזרחה ללא תקלות. בבוקר ה-24 ליונואר 1968 בשעה 06:10 דקר חלפה על פני האי כרתים ושידרה לחיפה את מברק המיקום האחרון שנתקבל ממנה. היתה זאת נקודת הציון 34.16 צפון 26.26 מזרח. במהלך 18 השעות הבאות שידרה הדקר עוד 3 מברקי ביקורת, שלא כללו נקודות ציון. 2 דקות לאחר חצות הלילה של ה-25 לינואר התקבל בחיפה השידור האחרון מהדקר. המברק הבא היה אמור להתקבל בשעה 06:00 בבוקר. מאומה לא התקבל מהדקר באותה עת. ההאזנה לדקר תוגברה למרות שעדיין לא הוכרז מצב חרום, כיוון שלצוללות של אותה תקופה היו קשיי שידור וקליטה ביחוד במזג אוויר סוער כמו זה ששרר בים התיכון בחורף 68. במהלך אותו היום שודרו קריאות חוזרות ונישנות אל הדקר גם בתדר אזרחי פתוח. דממה שררה מצידה של הדקר. קולה לא נשמע עוד.

לחיצה על PLAY תפעיל את סרטון דרכה של הדקר מפורטסמות ועד שנעלמה. ניתן לעצור את הסרטון בכל עת על-ידי לחיצה על STOP

בבוקר ה-26 לינואר הוכרז על מבצע חיפושים בינלאומי. כל אניות חיל הים וצי הסוחר שהיו בקרבת האזור הוזעקו לחיפושים. מטוסי חיל האוויר הישראלי ומטוסי חיל האוויר הבריטי מקפריסין ביצעו מאות גיחות במאמץ לאתר את הצוללת האבודה. ספינות ומטוסים מבריטניה, ארה"ב, יוון, טורקיה ואפילו לבנון השתתפו במבצע החיפושים. ב-27 לינואר קלטה תחנת רדיו בניקוסיה שידור על תדר המצוקה של הדקר. שוער כי השידור מגיע מאזור בדרום מזרח קפריסין. אניות ומטוסים ששוגרו לאזור שבו בידיים ריקות. ב-30 לינואר הודיעה מפקדת החיפושים בקפריסין כי הסיכויים למציאתה של הדקר קרובים לאפס וכי מבצע החיפושים הבינלאומי יסתיים עם שקיעת השמש ב-31 לינואר. מבצע החיפושים הישראלי נמשך עוד 4 ימים וכאשר שקעה השמש על יום ה-4 לפברואר נקראו כל ספינות חיל הים ומטוסי חיל האוויר לשוב לבסיסיהם. מבצע החיפוש אחר אח"י דקר הסתיים.

ב-6 למארס 1968 הכריז שר הביטחון משה דיין בכנסת, כי הדקר ואנשי צוותה נחשבים אבודים. יום של אבל לאומי הוכרז ודגלי הלאום הורדו לחצי התורן ברחבי המדינה. הרב הצבאי הראשי, האלוף שלמה גורן הכריז כי כל אנשי הצוות האבודים נחשבים כמי שנפטרו לפי ההלכה היהודית.

בבית הקברות הלאומי והצבאי בהר הרצל בירושלים, ניצבת האנדרטה לזכר הדקר ואנשי צוותה. שישים ותשעה שמות חקוקים באבן בתוך אנדרטה דמויית צוללת. בכל שנה, בתאריך ז' אדר שהוא לפי המסורת יום פטירתו של משה רבנו שמקום קבורתו לא נודע, נערך טקס זיכרון לכל נעדרי צה"ל בים, באוויר וביבשה. טקס מיוחד נערך לזכרם של צוללני הדקר שלעולם זכרם לא ימוש מאיתנו.

מוזיאון הצוללות הבריטי מצוי בגוספורט/פורטסמות לא הרחק מהמקום ממנו דקר הפליגה בפעם האחרונה. במוזיאון פינת זיכרון לדקר וצוותה. בשלט הצמוד לתמונות כתוב כך:

לפני שהועברה לידי הצי הישראלי היתה הדקר צוללת בריטית בשם טוטם. בשנת 1945 בהפלגת הבכורה שלה מקבלת הצוללת, טוטם אינדיאני משבט הקוויצ'אן הקנדי. האגדה מספרת כי כל זמן שהצוללת תפליג ביחד עם הטוטם לא יאונה לה כל רע. במשך עשרים שנה, הטוטם והדמויות המגולפות בו והמייצגות את ציפור הרעם, דב הגריזלי, הלוויתן הקטלני ואלוהי האש צמודים לגשר הצוללת ביציאתה ובכניסתה לנמל. לאחר שיפוץ ב-1967 הטוטם מועברת לידי הצי הישראלי ונקראת דקר. היא אובדת על כל אנשיה בים התיכון בדרכה מפורטסמות לחיפה.